שיקול דעת. מילה שהייתי צעירה אליה תמיד – היא הנהיגה אותי בכל מעשיי. היכולת לשמור על סודיות והפרטיות של הלקוחות שלי הייתה עבורי ערך עליון, והייתה נחשבת לחוק בלתי כתוב. הזכות לפרטיות ולשמירת סודיות, היא אמונה שהוטמעה בי עמוק, והתרגשתי אחריות רבה בכל פעם שנטלתי על עצמי לשמור על סוד של מישהו אחר.
תעשיית השירותים המיניים, ובפרט תעשיית התיירות המלווה (שירותי ליווי), היא מקום שבו קיימים סודות רבים ותשוקות שהן חלק בלתי נפרד מחוויית הלקוחות. זהו מרחב בטוח בו אנשים יכולים לחיות את הפנטזיות הפנימיות ביותר שלהם, מבלי לחשוש משיפוט חברתי. ההאזנה לסודות מסוג זה והטיפול בהם נחשבים להתנסויות בלעדיות ומיוחדות, ולכן נעשים תמיד מתוך אחריות וכבוד. השמירה על סודות אלה היא זכות ומחויבות עבורי, והורתה לי לנהוג באמינות ולשמור על סודיות בכל מצב.
על מנת שניתן יהיה ליזום מפגש ליווי, חייב להתקיים רמת אמון גבוהה בין המלווה ללקוח. ההכרות, ההבנה והתחושת ביטחון כלפי הצד השני הם שמאפשרים את קיומו של המפגש. כשאחת מהצדדים אינה מרגישה בטוחה או נינוחה – הסיכויים שהמפגש לא יקרה עולים באופן משמעותי. בניית אמון דורשת זמן, השקעה ואמינות, בעוד שנזק לאמון יכול להתבצע בקלות יחסית ואינו קל לתיקון.
אין זה מובן מאליו שפרטיות וכבוד צריכים להיות משותפים לשני הצדדים – המלווה והלקוח. כשמלווה משתפת פרטים אישיים או חושפת מידע, עליו לשמור על סודיות מוחלטת בכל עת. על שני הצדדים לכבד זה את זה, ולשמור על הזכות לפרטיות ואנונימיות. כל מה שמתרחש בין שני מבוגרים והסכמים ביניהם, צריכים להישאר דיסקרטיים ולשמור על סודיות מוחלטת. זוהי זכות בסיסית ולב של הכבוד ההדדי בין שני אנשים בוגרים בקשר של אמון והסכמה הדדית.